קורונה, חל"ת וקצת כלכלה לעם- בואו נדבר גם על זה

וירוס הקורונה פוגע ללא ספק פגיעה כלכלית אנושה בעולם העסקים ועל כך דיברנו בפעם הקודמת.

אבל לפגיעה בעסקים הקטנים והבינוניים, אשר מעסיקים את רוב השכירים במשק, ישנה השלכה ישירה ודרמטית על מצבם של השכירים ועל פי הפרסומים בחודש האחרון חל גידול אדיר של כ - 250,000 בכמות המובטלים (דורשי העבודה) בישראל, או יותר נכון בשמם החדש " היוצאים לחל"ת".

מתחילת משבר הקורונה העולמי שמענו בתקשורת מספר פעמים גורמי ממשל, הן פוליטיים והן מקצועיים, אשר יצאו בהצהרות, שעל אף העובדה שאולי הן נשמעות טוב בתקשורת, הרי בפועל הינן ריקות מתוכן ולא עומדים מאחוריהן תהליכים מחשבתיים ומקצועיים שבסופם פתרון אופרטיבי טוב יותר או טוב פחות. אם במערכת הבחירות האחרונה בארץ שמענו חדשות לבקרים את הביטוי "ירי בנגמ"ש" בו פוליטיקאים הרבו להשתמש במסעות הקמפיין שלהם, גם כאלה שלא שרתו יום אחד מחייהם ביחידה לוחמת בצבא והנגמ"שים היחידים שראו היו כשביקרו במוזיאון השריון בלטרון. ביטוי זה מציין למעשה מצב בו חייל יורה כדור מנשקו בתוך הנגמ"ש בו הוא נוסע ובשל העובדה שהנגמ"ש הינו משוריין וסגור למעשה מי שעלול להיפגע, או מי שנפגע בפועל מפעולה זו, הוא החייל עצמו וחבריו לכוח (ואם לוקחים את זה לעולם הכדורגל הדבר דומה לגול עצמי).

והינה הסתיימה לה מערכת הבחירות ונכנסנו לעידן הקורונה וכל אותם הפוליטיקאים שאמונים על שמירת בריאות הציבור, בטחונו של הציבור ומצב המדינה בכלל. עברו ממצב של "ירי בנגמ"ש" למצב של " ירי מהמותן " שפירושו ירי לא מדויק לכיוון מטרה שבסבירות גבוהה מאוד יפגע בכל דבר אחר חוץ מאשר המטרה עצמה ובכך יגרום לנזק היקפי חסר אחריות וכלל לא יביא תועלת (זאת בניגוד לירי מדויק דרך כוונות).

כך נוצר מצב בו פוליטיקאים ופקידים ממשלתיים אשר מרואיינים על כל במה ובכל פאנל תקשורתי, זורקים לאוויר רעיונות לדרך בה המדינה מתכוונת לנהל את המשבר הנוכחי, לעזור לעסקים, לטפל בכל מחוסרי העבודה, לטפל בחולים, לטפל בנחשדים כחולים ובכלל.

זה התחיל משר הבריאות ליצמן, עוד בימיו הראשונים של המשבר, אשר נשאל "מדוע לא עושים בדיקות ולא מנצלים פתרונות טכנולוגים קיימים על מנת לזהות ולאתר בנמל התעופה אנשים שמגיעים מחו"ל ועלולים להיות נשאים של וירוס הקורונה או חולים ? ובתגובה ענה כבוד השר כי הוא סומך על אחריותם האישית של הישראלים שמגיעים מחו"ל שישמעו להנחיות משרד הבריאות ויכניסו את עצמם לבידוד של 14 ימים. עוד ציין מר ליצמן כי אם האזרחים לא ישמעו להנחיות אלה אז יש בידיו את האמצעים החוקיים להעניש את אותם " פורעי חוק" שבינינו אפילו לא קיבלו הנחיות ברורות ממשרד הבריאות כיצד עליהם לנהוג (גם כאשר התקשרו באופן יזום למשרד הבריאות לברר).

והנה אנחנו כמה שבועות לאחר ששר הבריאות ירה מהמותן, עם מדינה משותקת, עם כלכלה קורסת, עם קרוב ל - 700 חולים היוצרים עומס על מערכת הבריאות (שגם כך הייתה במצב קשה), עם כ - 250,000 מובטלים חדשים והכי חשוב עם הפיכת השב"כ מארגון שתפקידו לשמור על ביטחון האזרחים לארגון שתפקידו לשמור על בריאות האזרחים. זאת כמובן תוך הפעלת אמצעים טכנולוגים ומשאבים נגד אזרחי ישראל שנועדו להפעלה כנגד אויבים המסכנים את בטחון המדינה. מי יודע, אולי בעתיד פעולות אלה יצדיקו את הגדלת תקציב הביטחון על חשבון הגדלת תקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך, אבל בינינו למי אכפת מכמה נשים שנרצחו ע"י בני זוגן, מכמה אלפי ילדים רעבים שחיים בעוני, מאוכלוסייה מבוגרת שקופאת בחורף מקור ואלפי בני אדם שנהרגים בכל שנה בכבישים.

והינה הירי מהמותן נמשך גם בימים אלה כאשר אנחנו כבר נמצאים עמוק בתוך המשבר ולא רואים את סופו. רק שהפעם מדובר בראש הממשלה, שר האוצר ופקידים בכירי נוספים אשר מתראיינים בטלוויזיה או יוזמים מסיבות עיתונאים במהלכן הם מספרים לעם כיצד בכל העולם מביטים עלינו, לומדים מאתנו ועושים כמונו (כי ידוע שאנחנו כל כך חכמים, כל כך אחראים ובעיקר כל כך שחצנים...) אבל הדבר החשוב ביותר שנאמר לנו בראיונות אלה הוא "כלום אחד גדול".

נאמר לנו שהעסקים שנפגעו זכאים למענק של 6,000 ₪ (שיספיק בקושי לרכוש מלאי אלכוג'ל לחודש אחד... ובכלל הגיע הזמן שבעלי העסקים שנפגעו יפסיקו להתבכיין כי הם היחידים שאחראים למצב בו הם נמצאים) ושהתנאים לזכאות למענק יפורסמו בעוד מספר ימים, שבועות, חודשים ואולי בכלל לא... אבל מאוד חשוב לומר ולציין כרגע שהזכאים למענק הם אלה שמחזור הכנסותיהם הינו עד 300,000 ₪ בשנה או בעצם אולי הם אלה שהרוויחו עד 150,000 ₪ , או רגע, לא סליחה... הם אלה שהרווח הכולל שלהם לתא משפחתי הוא בכלל 200,000 ₪, או אולי בעצם הם אלה ש...

מה לא הבנתם ? זה כל כך ברור מי יקבל מענק ומתי !!!

לא ברור מי זכאי, מתי זכאי וכמה זכאי אבל למי אכפת העיקר שנאמר משהו שישמע טוב ואכפתי גם אם הוא ציני, צבוע וחסר אחריות. ובעיקר הכי חשוב שנירה מהמותן ...

חברי כנסת יקרים ושרי ממשלה מה הבעיה ? המדינה יודעת בדיוק מי בעל עסק ומי עומד בקריטריונים. פשוט תלחצו על הכפתור שיעביר את המענקים ... אהה נכון שכחנו, אתם בכלל בבית כי סגרו את הכנסת !!!

חוסר הבהירות וחוסר התכנון קיימים גם בכל הטיפול בדמי אבטלה לכל אותם השכירים שיצאו לחל"ת.

התהליך אותו עוברים היום כל אותם היוצאים לחל"ת הינו תהליך זהה כמעט או זהה לחלוטין לתהליך אשר עוברים אנשים שסיימו את עבודתם במקום העבודה ונכנסו למעגל דורשי העבודה. במקרה זה החוק מחייב את אותם האנשים להירשם קודם כל בלשכת התעסוקה בסמיכות למועד סיום העסקתם ובמקביל להגיש תביעה לתשלום דמי אבטלה לביטוח לאומי שהנו הגוף המאשר את התביעה והוא גם הגוף שמשלם. אדם שלא נרשם בלשכת התעסוקה באופן כמעט מידי עם סיום העסקתו עלול לאבד את זכאותו לדמי אבטלה.

גם במקרה של היוצאים לחל"ת עושה רושם ששוב מישהו ירה מהמותן בלי לחשוב בכלל וגם כאן קיים בלבול וחוסר היגיון.

האנשים שיצאו לחל"ת למעשה יצאו לחופשה ללא תשלום ממקום עבודתם ולא פוטרו בפועל. לכן לא מדובר באמת באנשים שנפלטו למעגל דורשי העבודה, כי רשמית הם עדיין מועסקים אך לא עובדים בפועל ולא מקבלים שכר. שנית עם הנחיות משרד הבריאות, העובדה שאנחנו עומדים לפתחו של סגר ומצב בו עסקים סוגרים את שעריהם. מי בכלל יעסיק את אותם אנשים שיצאו לחל"ת ? ואם זה די ברור שבסבירות גבוה מאוד אף מעסיק חדש לא יעסיק אותם ולא יקלוט אותם לעבודה בתקופה הנוכחית אז מדוע בכלל מלכתחילה להגיע ולהירשם בלשכת התעסוקה שתפקידה היחידי הוא למצוא להם מקום עבודה ? מה ההיגיון מאחורי הנחיה זו ? חוץ מאשר להעביר אותם בעוד שלב בירוקרטי שרובם (אשר עבדו כל חייהם) כלל לא מכירים, תוך כדי הבאתם לכדי התקהלות באלפיהם למשך שעות במשרדי לשכת התעסוקה בעירם, דבר אשר מעמיד אותם ואת בני משפחותיהם בסכנת הידבקות בנגיף הקורונה, אין בתהליך זה כל תוחלת והוא די חסר משמעות. מדוע לא לקצר תהליכים ולקבל החלטה - יצאתם לחל"ת תגישו תביעה לביטוח לאומי, תביאו אישור מעסיק על יציאה לחל"ת (בדומה לגמלאות אחרות) ופשוט נעביר לכם את הגמלה בזמן שאתם מובטלים ?

איך שלא נסתכל המשבר הבריאותי הזה לא עושה טוב לאף אחד ומביא עמו משבר כלכלי אדיר הן למעסיקים (העסקים) והן לשכירים. בשל הסיבה שעדיין לא ידוע מתי המשבר יסתיים, הרי שהמצב עלול להידרדר לשפל כלכלי של ממש, די דומה למה שחווה העולם ובעיקר ארצות הברית בשנות ה - 30 של המאה הקודמת (1929 - 1939).

אחד המצבים המאפיינים נקודות שפל כלכלי של אדם או עסק (בנוסף למצב נפשי ירוד וקשה) הוא הצורך האינסטינקטיבי למצוא פתרון מהיר בכדי לצאת מהמצב, למשל לקיחת הלוואות בעת משבר כלכלי אשר נותנות תחושה של השגת אויר לנשימה.

על לקיחת הלוואות ע"י עסקים בעתות קורונה דיברנו במאמר הקודם ולא נחזור על כך שוב. אך מה בנוגע לשכירים ? לאחרונה ניתן לשמוע אנשים רבים שחושבים לגשת לבנק ולבקש הלוואה שתאפשר להם לשרוד את המשבר ולשלם את ההוצאות השוטפות בתקופה הנוכחית, בה הם נמצאים בחל"ת למשל.

מצב זה, בדומה למצב בו עסקים לוקחים הלוואות בתקופה זו, הינו בעייתי מאוד ואף מסוכן. בתקופה הנוכחית אנו נמצאים באי וודאות כלכלית לגבי העתיד ואנחנו לא יודעים אם העסק בו עבדנו והוציא אותנו לחל"ת, יצליח בכלל לשרוד את המשבר ויהיה לנו מקום עבודה לחזור אליו. אנו גם לא יודעים מה יהיה מצב המשק בכללותו לאחר המשבר וכמה זמן הוא יצטרך על מנת לשקם את עצמו. לכן לקיחת הלוואה בעת הזו, גם אם בטווח הקצר תייצר מרווח נשימה כלשהו ותחושת ביטחון ויציבות, הרי שבטווח הארוך עלולה להביא אותנו למצב של חדלות פירעון ופשיטת רגל, גם כאנשים שכירים שאינם בעלי עסק.


בתקופת המשבר אנו צריכים לשקול את צעדינו בצורה ראויה יותר ועלינו להשתדל לגלות אחריות יתירה בתרבות הצריכה שלנו. עלינו לצמצם ככול שניתן את ההוצאות השוטפות שלנו ולשים את הדגש בעיקר על הוצאות מחיה בסיסיות (גם אם יש ברשותנו עתודות פיננסיות שצברנו במהלך השנים).

ההתערבות הממשלתית בכלכלה חופשית ואחריותה הלאומי והמוסרית בעתות משבר

עיקרון חשוב בכלכלה הינו עיקרון " היד הנעלמה " של אדם סמית'. עיקרון זה טוען באופן כללי כי אם לא מתערבים בכוחות השוק אז העולם תמיד ישאף לשיווי משקל בכל השווקים (בכל התחומים) ושיווי משקל זה יהיה הטוב ביותר והאופטימלי ביותר מבחינת ניצול משאבים. במילים פשוטות העיקרון אומר שאם במשק מסוים מתבצעות עסקאות בין קונה מרצון למוכר מרצון אז בסופו של דבר כל העסקאות יתבצעו וכולן יתבצעו במחיר הטוב ביותר האפשרי לשני הצדדים במקום בו נפגש "הביקוש" עם "ההיצע".הרי זו הנקודה בה נקבע מחיר העסקה וכלל זה נכון לגבי כל השווקים.

בשוק העבודה בו מעסיקים נפגשים עם דורשי עבודה, מחיר העסקה הוא למעשה "שכר העבודה" שנקבע ומוסכם בין הצדדים.




ככול ששכר העבודה המוצע גבוה יותר כך גבוה יותר מספר דורשי העבודה (ההיצע) ומנגד נמוך יותר מספר מקומות העבודה (הביקוש) כי המחיר אותו נדרשים לשלם המעסיקים גבוה יותר.

נקודת המפגש היא למעשה השכר בו אין אבטלה כי כל העובדים הקיימים מוכנים לעבוד וכל המעסיקים מוכנים להעסיק אותם.

יחד עם זאת חשוב להבין כי ברגע שכוחות השוק הם אלה הקובעים את המחיר יתכן מצב בו אומנם לא תהיה אבטלה בשוק העבודה אך מנגד השכר אותו יקבל כל עובד יהיה נמוך מאוד.

במצב בו השכר נמוך מאוד ולא מאפשר לאנשים לחיות בצורה ראויה, לרוב נכנסת לתמונה הממשלה וקובעת למעסיקים את המחיר (שכר העבודה) באופן מלאכותי (בניגוד לכוחות השוק שקבעו לפני כן). זוהי למעשה התערבות ממשלתית בשוק העבודה והמחיר שהיא קובעת למעסיק מוכר יותר בשמו העממי כ"שכר המינימום". במצב זה מצד אחד נפגעת יעילות השוק ונוצרת אבטלה אך מצד שני העובדים שמועסקים ואינם מובטלים, מקבלים שכר גבוה יותר מהשכר אותו היו מקבלים במקרה בו לא הייתה אבטלה וכולם היו מועסקים.

על פניו נראה כי מצד אחד התערבות ממשלתית אינה טובה כי גורמת לאבטלה אבל מצד שני היא כן טובה כי כעת העובדים מרוויחים יותר...

אם כך כיצד מוצאים את האיזון וכיצד פותרים את הבעיה ?

התשובה לכך די פשוטה וננסה להסבירה.

בגדול, בעולם כלכלי בו יש התערבות ממשלתית שפעולותיה פוגעות באוכלוסיות מסוימות ומחזקות אוכלוסיות אחרות, על הממשלה לגשר על הפער שנוצר ולסייע לאוכלוסיות שנפגעו תוך שימוש במשאבים שעומדים לרשותה ואשר היא קיבלה מהאוכלוסיות אותן היא חיזקה בפעולותיה.



ניתן לראות כי בכך שהמדינה דאגה ששכירים שעובדים ירוויחו יותר, למעשה היא יצרה מצב בו הכנסותיה ממיסים גדלות וכעת עם המשאבים שנוצרו לה עליה להכשיר את העובדים שאיבדו את המקום עבודתם כי לא היה להם הידע המקצועי הנדרש. כמו כן עליה לייצר מקומות עבודה חדשים (ע"י סיוע למפעלים ולעסקים). בנוסף לכך עד שמחוסרי העבדה ישובו למעגל העבודה, על המדינה לשלם להם דמי אבטלה שיקלו עליהם בתקופת המעבר ויאפשרו להם לחיות.

עיקרון זה פועל כמעט בכל השווקים הקיימים ובכל התחומים ועולם המאקרו כלכלה הינו עולם מרתק במיוחד.

מההדגמה הפשוטה הקודמת ניתן להסיק כי הכנסות המדינה מהמיסים אותם אנו משלמים אמורים לממן לא רק את תקציב הביטחון של המדינה ואת ההשקעה בבנייה ובתשתיות אלא הם אמורים לממן גם תחומים רבים ומגוונים אחרים כגון : בריאות, רווחה, חינוך, החזרי חוב לאומיים של המדינה ועוד.

לעיתים כאשר לממשלה ישנן הוצאות גבוהות מאוד נקודתיות והיא נקלעת לקושי תזרימי אשר צפוי להיפתר בעתיד. המדינה פונה למדינות אחרות ולבנקים עולמיים ומבקשת הלוואות אותן היא מחזירה לאחר מכן (בדיוק כמו כל אדם אחר או עסק שאנחנו מכירים). לרוב במקרים אלה המדינה פונה למדינות ידידות (ארה"ב, האיחוד האירופי וכו') ומקבלת מהן הלוואות. לעיתים ההלוואות הללו לא ניתנות בכסף אלא במוצרים וסחורות (נשק / ציוד רפואי ועוד).

בהתאם לעמידתה של המדינה בפירעון ההלוואות הללו נקבע למעשה דירוג האשראי של ישראל שהוא מאין מדד לאופן בו ישראל נתפסת בעולם בכל הקשור ליציבותה הכלכלית והאם כדאי ובטוח לתת לה הלוואות או לא (דוגמה לדירוגים AA, A- וכו').

כפי שציינו לפני כן, ברגע שיש התערבות ממשלתית בשוק כלכלי חופשי המדינה מקבלת מצד אחד זכויות (אותן אנו נותנים לה כאזרחים) למשל לחוקק חוקים שיקבעו מי יעשה, מה יעשה ומתי יעשה. למשל : לגבות מיסים, להשתמש במשאבי הטבע שלנו בהתאם לראות עיניה (גז טבעי) ועוד. מנגד המדינה לוקחת על עצמה את האחריות והחובה לדאוג לכל אזרחיה ובכלל זאת : לביטחונם, בריאותם, רווחתם שמירת זכויותיהם וכו'. כאשר למעשה המדינה משתמשת באמצעים והמשאבים העומדים לרשותה, אותם צברה בזכות הזכויות שנתנו לה, לצורך עמידתה בחובותיה כלפי אזרחיה.

אם נחזור רגע למצב היום ולמשבר הקורונה אז ברור לחלוטין שהיחידה שצריכה ויכולה לנהל את המשבר הינה המדינה. זהו צו השעה, זוהי חובתה הלאומית וחובתה המוסרית כלפי אזרחיה. והיא אמורה לבצע את עבודתה באמצעות המשאבים העומדים לרשותה אותם רכשה וצברה, כאמור, תוך ניצול הזכויות שאנחנו אזרחיה הענקנו לה. לכן המדינה עם משאביה האדירים צריכה לצמצם ככול שניתן את ההפסדים שנגרמים לעסקים, אם באמצעות הגדלת הכנסותיהם ע"י מענקים ואם באמצעות צמצום הוצאותיהם ע"י סבסוד הוצאות שוטפות (חשמל, ארנונה, מים, דלק, מיסים עקיפים וכו').


המדינה לא צריכה לצפות מאזרחיה, עם המשאבים המוגבלים שעומדים לרשותם (בין אם הם עסקים או שכירים) להסתדר לבד ! ולספוג את כל ההוצאות ואת הקיטון בהכנסות בגלל משבר הקורונה. המדינה בטח ובטח לא אמורה, בעת הזו, לעודד את אזרחיה לקחת הלוואות בצורה לא אחראית על מנת לכסות את הנזק הכלכלי שנגרם להם, דבר אשר עלול להביא אותם לכדי פשיטת רגל.

המדינה היא זו שנדרשת וצריכה לעמוד בחזית הכלכלית ולספוג את כל הנזק שנגרם לתושבים כי זו מחויבותה הכלכלית, הלאומית, המוסרית ובכלל !

זהו צו השעה בו הממשלה צריכה לגלות אחריות, אומץ ומנהיגות כי רק היא זו שיכולה לעמוד בנטל זה. כמו כן אם משאביה הקיימים (אותם אזרחיה העמידו לרשותה) אינם מספיקים אז המדינה היא זו שצריכה לגשת ולבקש הלוואות ממדינות אחרות ומבנקים עולמיים והיא זו שתצטרך להחזיר אותן בעתיד. לא רק בגלל שהיא חייבת אלא בעיקר בגלל שהיא היחידה שיכולה ומסוגלת לעמוד בכך.

במקום רק לזרוק לאוויר סיסמאות של כלכלה חזקה ושקל חזק, צריך להראות תוצאות בשטח ולהראות כיצד הכלכלה החזקה הזו יודעת להילחם במשבר ולנצח אותו.

אם שר האוצר כחלון יודע להתגאות בתקשורת על כך שדירוג האשראי של מדינת ישראל היום הוא הטוב ביותר שהיה מעולם אז זה בדיוק הזמן לנצל עובדה זו ולסייע לאזרחים. אז אולי אחרי שהכול יגמר ויהיה מאחורינו, אנחנו האזרחים גם נוכל לסלוח לממשלה על כך שבמקום לחזק אוכלוסיות חלשות, במקום לטפל בעוני, בבריאות, בחינוך וברווחה במשך השנים היא העדיפה להחזיר הלוואות לבנקים עולמים. כי הרי ידוע לכל ששיפור בדירוג האשראי של ישראל מצטלם טוב בתקשורת, גם אם בא על חשבון טיפול באלימות כלפי נשים, במצב הקטל בדרכים, ברעב ובעוני. זאת מבלי להזכיר בכלל את בזבוז המשאבים האדירים על מערכות בחירות מיותרות.

חוקים שחוקקה הממשלה בעבר כגון חוק ההתייעלות הכלכלית, מיסוי חברות ארנק ואחרים, הכניסו לקופת המדינה מיליארדי שקלים וכנ"ל לגבי הכנסותיה הצפויות ממאגרי הגז הטבעי.

לכן די עם סיסמאות ודי עם המלצות חסרי אחריות לאזרחים, בתחומים כלכלים, ובעיקר די כבר עם הירי חסר האחריות מהמותן על כל במה ובכל פאנל.

הגיע הזמן לשנות תפיסה ולהתחיל לעשות דברים !!!!





292 צפיות0 תגובות

(c) גרוסלנד ניוז | Grossland news 2019