קורונה, חל"ת וקצת כלכלה לעם- בואו נדבר גם על זה

וירוס הקורונה פוגע ללא ספק פגיעה כלכלית אנושה בעולם העסקים ועל כך דיברנו בפעם הקודמת.

אבל לפגיעה בעסקים הקטנים והבינוניים, אשר מעסיקים את רוב השכירים במשק, ישנה השלכה ישירה ודרמטית על מצבם של השכירים ועל פי הפרסומים בחודש האחרון חל גידול אדיר של כ - 250,000 בכמות המובטלים (דורשי העבודה) בישראל, או יותר נכון בשמם החדש " היוצאים לחל"ת".

מתחילת משבר הקורונה העולמי שמענו בתקשורת מספר פעמים גורמי ממשל, הן פוליטיים והן מקצועיים, אשר יצאו בהצהרות, שעל אף העובדה שאולי הן נשמעות טוב בתקשורת, הרי בפועל הינן ריקות מתוכן ולא עומדים מאחוריהן תהליכים מחשבתיים ומקצועיים שבסופם פתרון אופרטיבי טוב יותר או טוב פחות. אם במערכת הבחירות האחרונה בארץ שמענו חדשות לבקרים את הביטוי "ירי בנגמ"ש" בו פוליטיקאים הרבו להשתמש במסעות הקמפיין שלהם, גם כאלה שלא שרתו יום אחד מחייהם ביחידה לוחמת בצבא והנגמ"שים היחידים שראו היו כשביקרו במוזיאון השריון בלטרון. ביטוי זה מציין למעשה מצב בו חייל יורה כדור מנשקו בתוך הנגמ"ש בו הוא נוסע ובשל העובדה שהנגמ"ש הינו משוריין וסגור למעשה מי שעלול להיפגע, או מי שנפגע בפועל מפעולה זו, הוא החייל עצמו וחבריו לכוח (ואם לוקחים את זה לעולם הכדורגל הדבר דומה לגול עצמי).

והינה הסתיימה לה מערכת הבחירות ונכנסנו לעידן הקורונה וכל אותם הפוליטיקאים שאמונים על שמירת בריאות הציבור, בטחונו של הציבור ומצב המדינה בכלל. עברו ממצב של "ירי בנגמ"ש" למצב של " ירי מהמותן " שפירושו ירי לא מדויק לכיוון מטרה שבסבירות גבוהה מאוד יפגע בכל דבר אחר חוץ מאשר המטרה עצמה ובכך יגרום לנזק היקפי חסר אחריות וכלל לא יביא תועלת (זאת בניגוד לירי מדויק דרך כוונות).

כך נוצר מצב בו פוליטיקאים ופקידים ממשלתיים אשר מרואיינים על כל במה ובכל פאנל תקשורתי, זורקים לאוויר רעיונות לדרך בה המדינה מתכוונת לנהל את המשבר הנוכחי, לעזור לעסקים, לטפל בכל מחוסרי העבודה, לטפל בחולים, לטפל בנחשדים כחולים ובכלל.

זה התחיל משר הבריאות ליצמן, עוד בימיו הראשונים של המשבר, אשר נשאל "מדוע לא עושים בדיקות ולא מנצלים פתרונות טכנולוגים קיימים על מנת לזהות ולאתר בנמל התעופה אנשים שמגיעים מחו"ל ועלולים להיות נשאים של וירוס הקורונה או חולים ? ובתגובה ענה כבוד השר כי הוא סומך על אחריותם האישית של הישראלים שמגיעים מחו"ל שישמעו להנחיות משרד הבריאות ויכניסו את עצמם לבידוד של 14 ימים. עוד ציין מר ליצמן כי אם האזרחים לא ישמעו להנחיות אלה אז יש בידיו את האמצעים החוקיים להעניש את אותם " פורעי חוק" שבינינו אפילו לא קיבלו הנחיות ברורות ממשרד הבריאות כיצד עליהם לנהוג (גם כאשר התקשרו באופן יזום למשרד הבריאות לברר).

והנה אנחנו כמה שבועות לאחר ששר הבריאות ירה מהמותן, עם מדינה משותקת, עם כלכלה קורסת, עם קרוב ל - 700 חולים היוצרים עומס על מערכת הבריאות (שגם כך הייתה במצב קשה), עם כ - 250,000 מובטלים חדשים והכי חשוב עם הפיכת השב"כ מארגון שתפקידו לשמור על ביטחון האזרחים לארגון שתפקידו לשמור על בריאות האזרחים. זאת כמובן תוך הפעלת אמצעים טכנולוגים ומשאבים נגד אזרחי ישראל שנועדו להפעלה כנגד אויבים המסכנים את בטחון המדינה. מי יודע, אולי בעתיד פעולות אלה יצדיקו את הגדלת תקציב הביטחון על חשבון הגדלת תקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך, אבל בינינו למי אכפת מכמה נשים שנרצחו ע"י בני זוגן, מכמה אלפי ילדים רעבים שחיים בעוני, מאוכלוסייה מבוגרת שקופאת בחורף מקור ואלפי בני אדם שנהרגים בכל שנה בכבישים.

והינה הירי מהמותן נמשך גם בימים אלה כאשר אנחנו כבר נמצאים עמוק בתוך המשבר ולא רואים את סופו. רק שהפעם מדובר בראש הממשלה, שר האוצר ופקידים בכירי נוספים אשר מתראיינים בטלוויזיה או יוזמים מסיבות עיתונאים במהלכן הם מספרים לעם כיצד בכל העולם מביטים עלינו, לומדים מאתנו ועושים כמונו (כי ידוע שאנחנו כל כך חכמים, כל כך אחראים ובעיקר כל כך שחצנים...) אבל הדבר החשוב ביותר שנאמר לנו בראיונות אלה הוא "כלום אחד גדול".

נאמר לנו שהעסקים שנפגעו זכאים למענק של 6,000 ₪ (שיספיק בקושי לרכוש מלאי אלכוג'ל לחודש אחד... ובכלל הגיע הזמן שבעלי העסקים שנפגעו יפסיקו להתבכיין כי הם היחידים שאחראים למצב בו הם נמצאים) ושהתנאים לזכאות למענק יפורסמו בעוד מספר ימים, שבועות, חודשים ואולי בכלל לא... אבל מאוד חשוב לומר ולציין כרגע שהזכאים למענק הם אלה שמחזור הכנסותיהם הינו עד 300,000 ₪ בשנה או בעצם אולי הם אלה שהרוויחו עד 150,000 ₪ , או רגע, לא סליחה... הם אלה שהרווח הכולל שלהם לתא משפחתי הוא בכלל 200,000 ₪, או אולי בעצם הם אלה ש...

מה לא הבנתם ? זה כל כך ברור מי יקבל מענק ומתי !!!

לא ברור מי זכאי, מתי זכאי וכמה זכאי אבל למי אכפת העיקר שנאמר משהו שישמע טוב ואכפתי גם אם הוא ציני, צבוע וחסר אחריות. ובעיקר הכי חשוב שנירה מהמותן ...

חברי כנסת יקרים ושרי ממשלה מה הבעיה ? המדינה יודעת בדיוק מי בעל עסק ומי עומד בקריטריונים. פשוט תלחצו על הכפתור שיעביר את המענקים ... אהה נכון שכחנו, אתם בכלל בבית כי סגרו את הכנסת !!!

חוסר הבהירות וחוסר התכנון קיימים גם בכל הטיפול בדמי אבטלה לכל אותם השכירים שיצאו לחל"ת.

התהליך אותו עוברים היום כל אותם היוצאים לחל"ת הינו תהליך זהה כמעט או זהה לחלוטין לתהליך אשר עוברים אנשים שסיימו את עבודתם במקום העבודה ונכנסו למעגל דורשי העבודה. במקרה זה החוק מחייב את אותם האנשים להירשם קודם כל בלשכת התעסוקה בסמיכות למועד סיום העסקתם ובמקביל להגיש תביעה לתשלום דמי אבטלה לביטוח לאומי שהנו הגוף המאשר את התביעה והוא גם הגוף שמשלם. אדם שלא נרשם בלשכת התעסוקה באופן כמעט מידי עם סיום העסקתו עלול לאבד את זכאותו לדמי אבטלה.

גם במקרה של היוצאים לחל"ת עושה רושם ששוב מישהו ירה מהמותן בלי לחשוב בכלל וגם כאן קיים בלבול וחוסר היגיון.

האנשים שיצאו לחל"ת למעשה יצאו לחופשה ללא תשלום ממקום עבודתם ולא פוטרו בפועל. לכן לא מדובר באמת באנשים שנפלטו למעגל דורשי העבודה, כי רשמית הם עדיין מועסקים אך לא עובדים בפועל ולא מקבלים שכר. שנית עם הנחיות משרד הבריאות, העובדה שאנחנו עומדים לפתחו של סגר ומצב בו עסקים סוגרים את שעריהם. מי בכלל יעסיק את אותם אנשים שיצאו לחל"ת ? ואם זה די ברור שבסבירות גבוה מאוד אף מעסיק חדש לא יעסיק אותם ולא יקלוט אותם לעבודה בתקופה הנוכחית אז מדוע בכלל מלכתחילה להגיע ולהירשם בלשכת התעסוקה שתפקידה היחידי הוא למצוא להם מקום עבודה ? מה ההיגיון מאחורי הנחיה זו ? חוץ מאשר להעביר אותם בעוד שלב בירוקרטי שרובם (אשר עבדו כל חייהם) כלל לא מכירים, תוך כדי הבאתם לכדי התקהלות באלפיהם למשך שעות במשרדי לשכת התעסוקה בעירם, דבר אשר מעמיד אותם ואת בני משפחותיהם בסכנת הידבקות בנגיף הקורונה, אין בתהליך זה כל תוחלת והוא די חסר משמעות. מדוע לא לקצר תהליכים ולקבל החלטה - יצאתם לחל"ת תגישו תביעה לביטוח לאומי, תביאו אישור מעסיק על יציאה לחל"ת (בדומה לגמלאות אחרות) ופשוט נעביר לכם את הגמלה בזמן שאתם מובטלים ?

איך שלא נסתכל המשבר הבריאותי הזה לא עושה טוב לאף אחד ומביא עמו משבר כלכלי אדיר הן למעסיקים (העסקים) והן לשכירים. בשל הסיבה שעדיין לא ידוע מתי המשבר יסתיים, הרי שהמצב עלול להידרדר לשפל כלכלי של ממש, די דומה למה שחווה העולם ובעיקר ארצות הברית בשנות ה - 30 של המאה הקודמת (1929 - 1939).

אחד המצבים המאפיינים נקודות שפל כלכלי של אדם או עסק (בנוסף למצב נפשי ירוד וקשה) הוא הצורך האינסטינקטיבי למצוא פתרון מהיר בכדי לצאת מהמצב, למשל לקיחת הלוואות בעת משבר כלכלי אשר נותנות תחושה של השגת אויר לנשימה.

על לקיחת הלוואות ע"י עסקים בעתות קורונה דיברנו במאמר הקודם ולא נחזור על כך שוב. אך מה בנוגע לשכירים ? לאחרונה ניתן לשמוע אנשים רבים שחושבים לגשת לבנק ולבקש הלוואה שתאפשר להם לשרוד את המשבר ולשלם את ההוצאות השוטפות בתקופה הנוכחית, בה הם נמצאים בחל"ת למשל.

מצב זה, בדומה למצב בו עסקים לוקחים הלוואות בתקופה זו, הינו בעייתי מאוד ואף מסוכן. בתקופה הנוכחית אנו נמצאים באי וודאות כלכלית לגבי העתיד ואנחנו לא יודעים אם העסק בו עבדנו והוציא אותנו לחל"ת, יצליח בכלל לשרוד את המשבר ויהיה לנו מקום עבודה לחזור אליו. אנו גם לא יודעים מה יהיה מצב המשק בכללותו לאחר המשבר וכמה זמן הוא יצטרך על מנת לשקם את עצמו. לכן לקיחת הלוואה בעת הזו, גם אם בטווח הקצר תייצר מרווח נשימה כלשהו ותחושת ביטחון ויציבות, הרי שבטווח הארוך עלולה להביא אותנו למצב של חדלות פירעון ופשיטת רגל, גם כאנשים שכירים שאינם בעלי עסק.


בתקופת המשבר אנו צריכים לשקול את צעדינו בצורה ראויה יותר ועלינו להשתדל לגלות אחריות יתירה בתרבות הצריכה שלנו. עלינו לצמצם ככול שניתן את ההוצאות השוטפות שלנו ולשים את הדגש בעיקר על הוצאות מחיה בסיסיות (גם אם יש ברשותנו עתודות פיננסיות שצברנו במהלך השנים).

ההתערבות הממשלתית בכלכלה חופשית ואחריותה הלאומי והמוסרית בעתות משבר

עיקרון חשוב בכלכלה הינו עיקרון " היד הנעלמה " של אדם סמית'. עיקרון זה טוען באופן כללי כי אם לא מתערבים בכוחות השוק אז העולם תמיד ישאף לשיווי משקל בכל השווקים (בכל התחומים) ושיווי משקל זה יהיה הטוב ביותר והאופטימלי ביותר מבחינת ניצול משאבים. במילים פשוטות העיקרון אומר שאם במשק מסוים מתבצעות עסקאות בין קונה מרצון למוכר מרצון אז בסופו של דבר כל העסקאות יתבצעו וכולן יתבצעו במחיר הטוב ביותר האפשרי לשני הצדדים במקום בו נפגש "הביקוש" עם "ההיצע".הרי זו הנקודה בה נקבע מחיר העסקה וכלל זה נכון לגבי כל השווקים.

בשוק העבודה בו מעסיקים נפגשים עם דורשי עבודה, מחיר העסקה הוא למעשה "שכר העבודה" שנקבע ומוסכם בין הצדדים.




ככול ששכר העבודה המוצע גבוה יותר כך גבוה יותר מספר דורשי העבודה (ההיצע) ומנגד נמוך יותר מספר מקומות העבודה (הביקוש) כי המחיר אותו נדרשים לשלם המעסיקים גבוה יותר.

נקודת המפגש היא למעשה השכר בו אין אבט