top of page

על פיקוד העורף, ניתוק השרשרת והקשר לבן גוריון

פתח דבר

הדברים שיכתבו פה היום אינם רלוונטיים למכחישי קורונה, אינם רלוונטיים למי שלא אכפת לו מטובת הכלל, אינם רלוונטיים למי שחושב שאנחנו לא נמצאים במשבר כלכלי ובפתחו של מיתון קשה ובכלל הדברים אינם רלוונטיים לכל מי שחושב שהמצב באופן כללי הינו "סבבה אגוזים ואם הייתה לנו עוד טיפה קטנה של אושר, אפשר היה לחלק גם לאחרים..."


לכן כל מי שעומד בהגדרה שצוינה לעיל רשאי להפסיק לקרוא כעת ולחזור לסרט שבו הוא חי !!!


בקיץ 1939 התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ היו נתונים בעיצומו של המאבק כנגד מדיניות "הספר הלבן" של מקדונלד שפורסם, כזכור, במאי 1939 ואשר כלל גזרות קשות אשר הנחיתו הבריטים על הישוב היהודי בארץ ישראל ובאופן כללי הספר בא לקבוע את יחסי הכוחות בין הישוב היהודי והישוב הערבי בארץ באותם ימים.

הפגנות המונים נערכו, העלייה הבלתי חוקית - ההעפלה - הוגברה, "הארגון הצבאי הלאומי" - אצ"ל

פתח בשורה של מבצעי חבלה ברכוש ממשלתי ובפעולות תגמול נגד הערבים.

נראה היה שיחסי הישוב היהודי בארץ ישראל והמנדט הבריטי עומדים על סף פיצוץ ואז ב - 1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה והכל השתנה ברגע.


מלחמת העולם השנייה הציבה בפני התנועה הציונית והישוב בארץ דילמה קשה : ברור היה שיש לתמוך בבריטניה במאבק נגד הצורר הנאצי, אך מצד שני עמד "הספר הלבן" בעינו, על גזרותיו הקשות ובריטניה לא הראתה נכונות לבטלו.

דוד בן גוריון, יו"ר הסוכנות באותם הימים ניסח בצורה הקולעת ביותר את המדיניות הרצויה: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם בנאצים כאילו לא היה "הספר הלבן" ועלינו לעמוד נגד "הספר הלבן" כאילו לא הייתה מלחמה".

בן גוריון הפריד אפוא בין המאבק נגד מדיניות "הספר הלבן" ובין הסיוע לבריטים והשתלבות הישוב במלחמה נגד הנאצים.

דוד בן גוריון

כמי שמשרת כקצין בפיקוד העורף, הגוף הצבאי הראוי, אשר עליו הוטלה המשימה הלאומית של המלחמה בנגיף הקורונה וניתוק שרשרת ההידבקות. כמו כן כמי שיעשה השנה למעלה מ - 40 ימי מילואים במלחמה כנגד מגפת הקורונה ובמיוחד כמי שרואה שחבריו לשירות המילואים עשו ויעשו השנה בין 90 - 180 ימי מילואים, בממוצע, דבר אשר מנתק אותם מחייהם האזרחיים, ממשפחתם ומעבודתם. אני חייב לציין שאין יום בו אני לא חושב על אותו המשפט האחראי, המדהים ואציל הנפש, של בן גוריון אשר נאמר לפני למעלה מ - 80 שנים.


גם היום אזרחי מדינת ישראל מרגישים שהם ניצבים בפני שתי חזיתות אשר להן השלכות קיומיות הן כלכליות והן פיזיות. חלק מאזרחי מדינת ישראל מרגישים שהם נלחמים בחזית בה ממשלה לא אחראית, לא מוסרית ולא מתאימה, מנהיגה את המדינה ואת אזרחיה לכיוון תהום וקריסה כמעט בכל תחום עליה היא אמונה ובראש ובראשונה המלחמה בנגיף הקורונה וניהול המשבר שנגזר ממנה.

תחושה זו של אותו החלק מאזרחי המדינה, מביאה אותו לפעול בכל דרך אפשרית הנראית לו, על מנת להביע את מחאתו הציבורית כנגד מקבלי ההחלטות במטרה ברורה לגרום לשינוי במדיניות או שינוי בהרכב הממשלה שיביא עמו שינוי במדיניות.

אותו החלק בעם מרגיש כי איבד שליטה על חייו ועל עתידו והסכנות הקיומיות, הן הפיזית והן הכלכלית, המרחפות מעל ראשו מקדשות את האמצעים ולכן חלק זה בעם יוצא מדי ערב וסופי שבוע להפגנות המוניות ברחבי הארץ.


בנוסף לחלק זה בעם קיימות קבוצות נוספות שאף הן מרגישות מתוסכלות מהחלטות ההנהגה האוסרות או מגבילות את היכולת לקיים תפילות המוניות, עליות לרגל למוקדים דתיים ורוחניים כאלה ואחרים הן בארץ והן בחו"ל. או קבוצות הכועסות על כך שהחלטות הנהגה אוסרות או מגבילות את קיומן של מסיבות וחתונות המוניות ובמיוחד בתקופה בשנה במהלכה קיומן של חתונות ומסיבות אלה הוא הנפוץ והתדיר ביותר.


אם נבחן את תחושות התסכול והכעס של כל אותן קבוצות שהוזכרו לעיל נגלה שני דברים בסיסיים כדלקמן :

הראשון - אם שואלים כל קבוצה בנפרד אז התחושה היא שמדינה פוגעת לה בקודש הקודשים וכן שהפגיעה היא בדברים החשובים לאותה אוכלוסייה בלבד ואילו הדברים החשובים לשאר האוכלוסיות בחברה הישראלית נשארות ללא פגיעה כלל.


השני - הפגיעה של הממשל בדברים החשובים לאותה אוכלוסייה היא כל כך חמורה עד שאותה אוכלוסייה תעשה ככול שיש ביכולתה על מנת להילחם בגזרות הממשלה וכל האמצעים כשרים ובכלל זאת התעלמות טוטאלית מהנחיות וחוקים.


חשוב לציין כי בשל העובדה שסדר היום של כל אוכלוסייה מאותן אוכלוסיות נגזר מהשקפת עולם ופילוסופיה סובייקטיביים לחלוטין, הרי שכל האוכלוסיות הללו צודקות לגמרי בטענותיהן, כל אחת מהן על פי השקפת עולמה.


בימים רגילים של שפיות קיומית אכן כל אחת מהאוכלוסיות הללו רשאית להביע את מחאתה בכל דרך חוקית, דמוקרטית ופוליטית. אך לצערי הרב, ואני מרשה לעצמי לדבר גם בשמם של כל משרתי המילואים בתקופה הנוכחית אשר עזבו את חייהם והתגייסו למען מטרה לאומית אחת והיא מיגור מגפת הקורונה והשבת השפיות למחוזותינו, אנחנו לא נמצאים בימים רגילים ולכן חייבים לשנות דיסציפלינה ומיד.


זה נכון שיש להילחם על מה שאנחנו חושבים שהוא שגוי, לא תקין, לא מוסרי, נוגד את אמונתנו ולא דמוקרטי. כי זו המשמעות של החיים במדינה דמוקרטית וחופשית בה חופש הביטוי וחופש ההתארגנות הינם ערכים עליונים.

יחד עם זאת אסור לנו לרגע קט לשכוח שישנה מלחמה נוספת ברקע המאיימת עלינו, על ילדינו, על הורינו, על חברינו, על שכינינו ובכלל. מלחמה באויב הגורם ליותר מ - 7,000 נדבקים ביממה, לאלפי חולים, למאות נפטרים ולקריסה של מערכות שלמות (רפואיות, כלכליות, חברתיות, העוסקות ברווחה ועוד) התומכות בנו כחברה בריאה ואיתנה.


זה נכון וחשוב כי עלינו להמשיך להביע את מחאותינו כנגד החלטות הממשלה שלדעתנו שגויות, לא ערכיות ולא מוסריות. בדיוק כמו שהישוב היהודי בארץ ישראל נלחם בגזרות הספר הלבן של הבריטים, לפני יותר מ - 80 שנה.

מנגד עלינו להילחם בכל דרך אפשרית לצדם של מקבלי ההחלטות והגורמים המקצועיים ובכלל זאת : משרדי ממשלה, בתי חולים, גופי בטחון, פיקוד העורף ואחרים. במלחמתם, שהיא גם מלחמתנו שלנו, בנגיף הקורונה, בקצב התפשטות המגיפה ובניתוק שרשרת ההדבקות. בדיוק כמו שהישוב היהודי נלחם לצד הבריטים (מפרסמי הספר הלבן) במלחמתם של הבריטים שהייתה מלחמתה של האנושות כולה והאנושיות כולה כנגד היטלר והשלטון הנאצי, תוך התעלמות מלאה מקיומו של הספר הלבן.


אפשר להפגין נגד גורמים פוליטיים כאלה ואחרים, אבל לא חייבים להתקהל אלפי אנשים ברחוב אחד בירושלים מול בית אחד. ניתן ואולי אפילו עדיף ואפקטיבי יותר יהיה להקים מספר רב של מוקדי מחאה ברדיוס רחב יותר בעיר ותוך שמירה על כללי משרד הבריאות בנוגע להתקהלות, לריחוק ולהיגיינה. כי אחרי הכול מטרת המחאות הללו היא השפעה על דעת קהל ושינוי תפיסות פוליטיות שיביאו לשינוי שלטוני בדרך דמוקרטית של הצבעה בקלפי ולכן ככול שיהיו יותר מוקדים קטנים ובריאים, הפזורים על שטח גדול יותר ובמקומות רבים יותר, הרי שהדברים יפלו על אוזניים רבות יותר ובדרך זו אולי גם לא ייווצר אנטגוניזם ולא ייווצרו האשמות שווא וכזב מצד קבוצות שונות וכפועל יוצא הנכונות להקשיב, מצד קבוצות נוספות באוכלוסייה, תגבר.


כמו כן אם אנחנו ציבור דתי וירא שמיים המאמין כי תפילות ופיוטים בעת הנוכחית יחזקו אותנו ויצילנו מהגזרה שנפלה עלינו מלמעלה. הרי שעלנו להמשיך ולהתפלל במקומות בהם אנחנו מאמינים שהתפילה תשמע בצורה הטובה ביותר ולכן עלינו להביע את מחאותינו בצורה דמוקרטית וחוקית כנגד החלטות ממשלה, אם לדעתנו אינן מקצועיות ובשל כך מונעות מאיתנו את האפשרות הזו שלא לצורך. אך מנגד עלינו להבין שלפני הכול צו האלוהים הוא שמירה על קדושת החיים וניתן גם להתפלל וגם לעשות ככול שיש ביכולתנו על מנת לשמור על בריאותנו ועל בריאותם של אחרים. זאת באמצעות קיום התפילות תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות בנוגע למניעת התקהלויות ושמירה על ריחוק והיגיינה (תפילות במקומות פתוחים המאפשרים שמירה על מרחק בין המתפללים, עטית מסכות בזמן התפילות וכו'). חשוב להבין כי בצורה זו נוכל לשמור על צו האלוהים ובמקביל גם לבקש את עזרתו ומחילתו. בנוסף לכך נזכה להבנה וסובלנות מצד אוכלוסיות שונות ואחרות בחברה הישראלית שאף יתמכו במחאותינו. בצורה זו, לעניות דעתי, קיים סיכוי גדול יותר שנכונות הדרך ובחירת אהבת חינם על פני שנאת חינם אף תפתח את שערי שמיים למשמע תפילותינו בעת הזו.


הקבוצות האחרונות והחביבות אליהן מופנים דברי הינן אותן קבוצות הנוהגות לקיים מסיבות וחתונות המוניות בתקופה הזו של השנה. גם קבוצות אלה זכאיות לקיים את מנהגיהן ולשמוח בשמחת חתנים, כלות ובני משפחותיהם ולכן גם אוכלוסיות אלו בעלות הזכות המלאה להביע את מחאתן בצורה דמוקרטית וחוקית על מנת שיאפשרו להן לקיים את מנהגיהן. יחד עם זאת אם גורמים מקצועיים רפואיים וגורמי מפתח בהנהגות הקהילתיות של קבוצות אלה מבינים ומסכימים כי הדרך בה מתקיימים המנהגים בעת הנוכחית מסכנת את המשתתפים ואת אזרחי המדינה כולה אז אולי צריך לצאת מהקופסה ולחשב מסלול מחדש. אולי צריך לחשוב על דרך אחרת בה אפשר יהיה גם לשמוח בשמחתם של כלות וחתנים וגם לשמור על הוריהם ובני משפחותיהם השייכים לקבוצות סיכון בשל גילם או בשל מחלות רקע.


אולי בעת הזו ועד שניפרד "לשלום ולא להתראות" מהצרה הצרורה שנקראת קורונה, נוכל לשמוח ולשיר אבל רק במסגרות מצומצמות יותר ותוך שמירה על כללי אי ההתקהלות, שמירה על ריחוק ושמירה על היגיינה. אולי אם נצליח לרקוד ולשיר קצת פחות היום, הדבר יאפשר לנו לרקוד ולשיר לאורך זמן ויגדיל את הסיכוי שההורים המבוגרים, ואולי הגם לא כל כך בריאים, יבדלו לחיים טובים וארוכים ויישארו אתנו גם בכדי ליהנות ולראות את הנכדים גדלים...


ואם לסיים בציטוט משירו של שלום חנוך שאין מתאים ממנו לתקופה :

"אדם בתוך עצמו הוא גר

בתוך עצמו הוא גר.

לפעמים עצוב או מר הוא,

לפעמים הוא שר,

לפעמים פותח דלת

לקבל מכר

אבל

אבל לרוב,

אדם בתוך עצמו נסגר...

ואת, ואת

כמה טוב שבאת,

בלעדייך ריק הבית

והלילה קר.

אז אני שומר עלייך

כמה שאפשר,

ועם כל זאת, האם

אמצא אותך מחר ? "


מאחל לכם גמר חתימה טובה וצום קל,

רו"ח אופיר שלו,

מנכ"ל ויו"ר גרוסלנד - ארגז הכלים לעסקים.















bottom of page