האם לרוב העם לא אכפת מהעסקים הקטנים? טור דעה

עודכן ב: 4 יול 2020

על מצב העסקים בישראל , "חול המועד קורונה..."

וכיצד כל זה קשור לאריאל זילבר?


השבוע התפרסמו כותרות בעיתונים המציינות כי : " למרות ההבטחות : נתניהו וגנץ הצביעו נגד הצעת החוק להענקת דמי אבטלה לעצמאים..."


ברור למדי שכותרות אלה גררו ישר סערה ציבורית ורצף של תגובות זועמות ברשתות החברתיות נגד נתניהו ונגד גנץ ונגד אי עמידתם של שני האדונים הנכבדים הללו בהבטחתם מחודש מאי לראשי ארגוני העצמאים. אך כל הרעש הציבורי והכעס על אותם נכבדים באופן אישי פרסונלי, הסתיר למעשה את המציאות הכואבת שזורמת לנו, כבר הרבה שנים, מתחת לפני השטח כמו לבה רותחת ורק מחפשת את אותה נקודה רגישה באדמה ממנה היא תפרוץ החוצה, תכלה ותשרוף את כל אשר יקרה בדרכה !


המציאות עליה אני מדבר היא כמובן זו הנגזרת ומשתמעת מפעולתם של נתניהו וגנץ.

בעוד כולנו מתמקדים בהתנגדות הפרסונלית להצעת החוק, הבעיה הינה בכלל במה שנתניהו וגנץ מייצגים.

החלטתם האישית של ראשי הממשלה שלנו (זה המכהן בפועל וזה המקווה לכהן בעוד שנה וחצי) להתנגד להצעת החוק שנועד לעזור לעסקים קטנים (עצמאים) מייצגת למעשה את הלך רוחן של שתי המפלגות הגדולות בכנסת (או את מי שבאמת מחליט וקובע..). ומה שמייחד מפלגות גדולות במדינה דמוקרטית הוא שהן מייצגות את רוב העם, שכן זכו לרוב הקולות של העם בבחירות.

במילים אחרות, מהשתלשלות האירועים שהוזכרו לעיל ניתן לחלץ את המשוואה המתמטית הבאה שתפשט את הדברים כדלקמן :


זו היא למעשה המציאות הכואבת יותר מכל. כי אם העסקים הקטנים בישראל מקווים, מצפים ומאמינים שהממשלה תסייע להם ותציל אותם, אז לצערי הרב נכונה להם אכזבה גדולה שתתפוצץ להם בפנים. לא זאת בלבד, גם העובדה שנטייתם הטבעית של האנשים הינה לשבת ולהמתין בציפייה לסיוע המובטח, במקום לעשות פעולות אופרטיביות, גורמת לאובדן זמן יקר וחיוני בתהליך השיקום והיציאה מהמשבר, דבר אשר יגרור תוצאות הרסניות לכל אותם עסקים ובעליהם.


במשך שנים ארגוני עסקים ובעלי עסקים פועלים בצורה די דומה ועקבית בניסיונם לשפר את מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל (עצמאים וחברות) ועד כה ללא כל שינוי מהותי ואפקטיבי.

בכל שנה נסגרים בישראל בממוצע בין 45,000 - 50,000 עסקים וממוצע זה נשאר ללא שינוי כבר כמה וכמה שנים.

ישנה אמרה ידועה כי " ההגדרה של אי שפיות היא : לחזור על אותה הפעולה ולצפות לתוצאות שונות " (אמרה זו מיוחסת לאלברט איינשטיין אך יש הגורסים כי נאמרה ע"י אדם אחר).


לכן אם אנחנו כבעלי עסקים, נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים כבר לא מעט זמן, וזה בעיקר שני דברים והם:

  • להתלונן על מצבנו העגום.

  • לחכות ולקוות שמישהו אחר (במקרה זה הממשלה) יגלה אכפתיות ויעשה פעולות אופרטיביות לשפר את מצבנו.

אז לא רק שלפי האמרה שהוזכרה קודם לכן, אנחנו " לא שפויים " בהגדרה. אלא גם המצב יישאר כפי שהוא וללא כל שינוי ובשלב זה או אחר פשוט נכנס לסטטיסטיקה ונסגור את העסק שלנו מאחר ולא נוכל יותר לשאת בנטל לבד.

חברים, אנחנו חייבים להבין שאין פתרונות קסם ואין ניסים. הדרך לשיפור מצבנו אינה תלויה בחסדיהם של אחרים. בטח ובטח לא בחסדיהם של אלה המפזרים הבטחות באוויר, הריקות מכל תוכן ו / או כוונה. הדרך לשיפור במצבנו תלויה בנו ובמעשים שלנו בלבד.

עלינו לבנות תוכנית עסקית ליציאה מהמשבר ועלינו לפעול על פי תוכנית זו, תוך ביצוע פעולות התייעלות של חסכון בעלויות והשקעה בשיפור תהליכים.

גם אם פעולות אלה לא יבטיחו ב - 100% שנצליח לצאת מהמשבר, הן בוודאי יגדילו את הסיכויים שלנו, באופן משמעותי, לצלוח את התקופה ואף לצמוח ולשגשג בעתיד.

כרואה חשבון המתמחה בשיקום והבראה של עסקים אשר נקלעו לקשיים, אני יכול לומר לכם בוודאות שחלק חשוב ביותר בתהליך ובהגדלת סיכוייו של העסק שלנו להשתקם, להבריא ולהתחזק תלויה בתהליכים של פיתוח עסקי.


בתהליכים אלה, עסקים מבצעים פעולות, לא מתוך לחץ נקודתי והתמודדות שוטפת, אלא מתוך ראיה קדימה וכחלק מתהליכי בניה והתפתחות העסק. העסקים מבצעים פעולות היום, שאת תוצאותיהן לא נראה בטווח הקצר אלא רק בטווח הבינוני ואולי הארוך.

ניתן לדמות את התהליכים הללו לאיכר הזורע את השדה היום ומשקיע בו בטיפול שוטף ובטכנולוגיה חדשנית, זאת על מנת לקצור את הפירות בעתיד. ככול שההשקעה היום גבוהה יותר, כך השדה יהיה פורה יותר בעתיד ועמיד יותר להתמודדות עם מזיקים שמאיימים על קיומו.


לצערנו, היום, המונחים פיתוח עסקי, ליווי מקצועי, פיתוח טכנולוגי וכו' שגורים בשגרת חייהם של עסקים גדולים וחברות גדולות ובשל עלותם הגבוה אינם מונגשים ואינם זמינים לעסקים הקטנים והבינוניים המעבירים את כל חייהם בהתעסקות בהתנהלות שוטפת, התמודדות עם קשיים ואתגרים ואינם משקיעים כלל בתהליכים של פיתוח עסקי המושפעים מראיה עתידית קדימה ולכן עסקים אלה אינם עוברים תהליכים אשר יביאו לחיזוקם, צמיחתם ושגשוגם. את כל אלה הם משאירים פשוט לגורל ולמזל ובמקרה הטוב עובדה זו אינה פוגעת בהם אך במקרה הפחות טוב עובדה זו עלולה להחלישם ולהביאם לכדי קריסה.

אם נרצה לחדד נקודה זו בצורה מדויקת וברורה ניתן לצטט משירו של אריאל זילבר כשאמר : "מסתבר, הגורל לא חבר... מה שכאן בטוח, באופן מחודד, כולנו גאונים בדיעבד..."

וממשיך ידידנו מר זילבר לומר : " אם לא הייתי, כה חולמני... בדיעבד אולי הקטע לא היה פוקד אותי..."


בחודשים האחרונים רבים נוטים להאשים את משבר הקורונה במצבם הלא טוב של העסקים בישראל, אבל אוכל לומר לכם בוודאות כי ניתן לדמות את משבר הקורנה לסופה מדברית חזקה אשר העיפה את החולות ולמעשה רק חשפה את המציאות העגומה שהייתה מתחת לפני השטח עוד הרבה זמן לפני שכלל שמענו על הקורונה. למעשה הקורונה, כמו בטבע, פשוט חשפה את ההריסות של מה שמכונה הכלכלה הישראלית. בדיוק כמו חשיפת אתר ארכיאולוגי שמספר לנו על מה שקרה כאן בעבר...

מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים היה קשה עוד לפני הקורונה והוא ימשיך להיות קשה גם הרבה לאחר שימצא החיסון. זאת מהסיבה המאוד פשוטה וכואבת שלאף אחד לא אכפת מאיתנו (כפי שהוכחנו בנוסחה שהוזכרה לעיל).

עובדה זו הביאה לכך שהעסקים הקטנים והבינוניים לאט, לאט שקעו עד צוואר במלחמה קיומית יום יומית במהלכה הם משקיעים את כל האנרגיה והמשאבים שלהם אך ורק בניסיון נואש להשאיר את הראש מעל המים וכלל לא נותרה להם היכולת להסתכל קצת מעבר, שלא לדבר על לעבור תהליכי צמיחה וגדילה אשר יאפשרו להם להתמודד עם משברים. אם זה לא הספיק, פתאום באה הקורונה וטרפה את הקלפים.

סופה מדברית

רוב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל פשוט צפים להם על פני המים ואין להם מושג לאן יישא אותם הזרם. הם אינם יודעים אם בקרוב יגיעו לאגם רגוע או יקלעו לסכנה קיומית ע"י מפל מים גועש אשר יסחרר אותם וירסק אותם אל הסלעים.

באופן מסוים ועד כמה שהדבר לא נשמע הגיוני, משבר הקורונה דווקא עזר לכמה בעלי עסקים לקבל החלטה ממנה נמנעו זמן רב ולמעשה הקורונה קיבלה את ההחלטה עבורם, על סגירת העסק וחיסול הפעילות.

עסקים אלה, כמו הרבה טובים אחרים, עוד לפני הקורונה כבר החליקו במורד חלקלק לכיוון מקום מאוד לא טוב ויתכן והעסקים הללו הפסידו סכומי כסף גבוהים בכל חודש של פעילות ומשבר הקורנה פשוט עצר את ההידרדרות וקבע סכום אבסולוטי ודי סופי על ההפסד הכספי שנוצר להם ופסק לגדול ברגע שהפסיקו את פעילותם העסקית.


לצערי ישנם עוד אלפי ואולי עשרות אלפי עסקים, שלא הפסיקו את פעילותם, ועדיין נמצאים על אותו המדרון החלקלק. אם בעליהם של עסקים אלו לא ינקטו בפעולות אופרטיביות "מצילות חיים" (את חיי העסק) ופשוט ימשיכו להיסחף בזרם, בסבירות די גבוהה הם יגיעו לאותו " מפל המים האימתני " אשר ירסק אותם אל הסלעים.

הבעיה הגדולה ביותר של העסקים הללו הינה כי בשל העובדה שהם נמצאים על המדרון הזה כבר זמן רב אזי הם הספיקו לכלות כמעט את כל המשאבים שעמדו לרשותם בניסיון נואש לעצור או להאט את ההידרדרות וזאת עוד לפני שפרצה הקורונה. לכן בסיכוי די גדול הם כבר כל כך ממונפים מבחינת חובות ואשראי לבנקים ולגורמים אחרים, עד אשר אינם מסוגלים כלל לחשוב על השקעת משאבים נוספים ועוד בתהליך שרק "אולי" יציל להם את העסק ואשר תוצאותיו יראו רק בטווח הבינוני או הארוך. כל העסקים הללו מתרכזים ומשקיעים את כל היכולות והאנרגיה שלהם אך ורק במחשבה כיצד לעבור את היום ועזבו אותם עכשיו עם מילים גדולות כמו : אסטרטגיה, הבראה, שיקום, חזון, יעדים וקישקושים אחרים.

כל זאת עוד לפני ש "חול המועד קורונה" נגמר פה, אחרי, כמובן, הגל השני או השלישי או... ואנחנו, בסבירות מסוימת, נכנסים להשפעת ה - after shock של רעידת האדמה שנקראת וירוס הקורנה עם כל המשק שנכנס פה למיתון ממושך עם מיליון מובטלים, עלית מיסים, ייאוש ועוד. מיתון במהלכו לאנשים פשוט לא יהיה כסף לרכוש דברים שאינם חיוניים ורוב הוצאות משקי הבית יתרכזו ברכישת מוצרי צריכה וקיום.

לפני יותר משלוש שנים, בשל מצבם של העסקים בישראל ויוקר המחיה בכלל, הגעתי להחלטה שאני לא יכול לסבול יותר את המציאות הבלתי נסבלת של העסקים הקטנים והבינוניים. אני לא מוכן לשבת בשקט בזמן " שלשולחן הניתוחים שלי " מגיעים עסקים בקשיים שמצבם כה קשה ומסובך, עד שכבר לא ניתן לסייע להם ולא ניתן להציל אותם (את עובדיהם, את ספקיהם, את בעליהם ואת כל מי שמושפע מההתקשרות העסקית עימם).

מתוך ניסיון רב שצברתי בפעילותי לשיקום והבראה של עסקים שנקלעו לקשיים, הגעתי למסקנה שמצב העסקים בישראל הוא מעגל עצוב של סיבה ותוצאה.

הקשיים עימם העסקים מתמודדים, מחלישים אותם ומביאים אותם למצב בו אינם יכולים להשקיע משאבים ברכישת כלים ניהוליים, שיווקיים ואחרים, אשר חשובים מאוד להישרדותם, לצמיחתם, להצלחתם ולשגשוגם. כפועל יוצא, הדבר מחליש אותם והמעגל נמשך.

בזמן שחברות גדולות יכולות להשקיע סכומי עתק בפיתוחים טכנולוגיים, בתקציבי פרסום, שיווק ובשימוש באנשי מקצוע טובים וראויים, הרי שמנגד, העסקים הקטנים והבינוניים אינם יכולים לעשות זאת ולכן אינם מסוגלים לפצות על חולשות שקיימות אצלם, בדיוק כמו שהן קיימות אצל העסקים הגדולים, שכן יכולים לפצות על חולשות אלה באמצעות המשאבים העומדים לצידם.


מתוך חוסר יכולת להשלים עם מסקנה זו, פניתי למספר בעלי עסקים קטנים וביחד החלטנו להקים את גרוסלנד ולפתח את ארגז הכלים לעסקים הקטנים והבינוניים.

ארגז הכלים שפותח מקנה לכל אותם עסקים ובעליהם, את היכולת לשפר תהליכים ניהוליים, להתמודד עם קשיים ואתגרים ולמעשה מאפשר להם, למרות משאביהם הדלים יחסית, להתנהג כמו עסקים גדולים ולהנות מכל אותם שירותים מקצועיים ויכולות טכנולוגיות שעד כה היו מנת חלקם רק של חברות גדולות ומבוססות.

באמצעות ארגז כלים זה והנגשתו לכל אותם עסקים קטנים ובינוניים, ניתן לשבור את המעגל של סיבה ותוצאה וניתן לחזק אותם מבחינה כלכלית, ניהולית, מקצועית ובכלל.

לא מדובר בעוד סיסמה ריקה מתוכן ובמילים באוויר, אלא מדובר בחבירה יחדיו של עסקים ועשייה משותפת למען העסקים. כל זאת באמצעות כלים ממשיים ופרקטיים וכן בשיתוף עם טכנולוגיה זמינה וליווי מקצועי של אנשי מקצוע מתחומים שונים ומגוונים כגון : רואי חשבון, עורכי דין, שיווק ודיגיטל, מיתוג ופרסום, ביטוח ועוד.

למעשה כל הכלים אותם עסק קטן או בינוני צריך על מנת לשרוד, להתייעל, להשתפר, לצמוח ולשגשג. נמצאים, זמינים ונגישים במקום אחד ידידותי למשתמש.

האתגר שלנו הוא לשבור את המעגל ואנו פה זמינים עבורכם.

כול שעליכם לעשות הינו לצאת מתפיסת העולם הקיימת ומהקיבעון המביאים לניוון ומוכחים כלא מביאים שינוי, להרים את הכפפה היום למען שינוי ושיפור בעתיד.

לחילופין יש באפשרותם לא לעשות זאת ובסבירות די גבוה להצטער בעתיד ובדיעבד על שלא הרמתם כשעוד היה ניתן לעשות שינוי.





אודות הכותב: רו"ח אופיר שלו, מנכ"ל ויו"ר גרוסלנד עוזר לעסקים שנקלעו למשבר, מתוך הראייה הזאת הקים את גרוסלנד בשביל לעזור לעסקים הקטנים והבינויים בישראל.





371 צפיות1 תגובות