על הקשר בין גרוסלנד, כלכלה ישראלית, אחריות חברתית של עסקים ואי של שפיות במציאות לא נורמלית...
כל מי שמכיר אותי באופן אישי יודע שאדם דתי אני לא! ושגם כל חגיגיות החגים אינה מנת חלקי. יחד עם זאת בכל ראש שנה (עברי ולועזי) אני לוקח פסק זמן בן מספר דקות על מנת לסכם לעצמי את השנה החולפת ועל מנת לחשוב כמה נחמד יהיה אם השנה החדשה תהה קלה קצת יותר ומאתגרת קצת פחות ולא בגלל שרע לי או בגלל שאני סובל, אלא בעיקר מפני שישנה תחושה תמידית שהחיים הם שואב אבק גדול של אנרגיה ובאמת שלא יקרה כלום אם לאנשים, באופן כללי, יהיה קצת פחות מאתגר וגם לא יקרה כלום אם כולנו נהיה קצת פחות עייפים, שחוקים ועצבניים כל הזמן, כי גם אם המצב הזה הוא לא כך נורא, הרי שיותר מידי טוב גם לא יוצא ממנו.
בחודשים האחרונים לתחושת העייפות הרגילה והשחיקה היומית התווספה לה תוספת מציקה ודביקה בצורת הקורנה ובכלל אני מרגיש כמו נוסע מבוהל ברכבת דוהרת אשר איבדה את בלמיה.
למרות העובדה שאנו חיים במדינה בה אזרחיה רגילים כבר שנים לעבור ממצב של שגרה למצב חירום כהרף עין ואז שוב לחזור למצב של שגרה כאילו כלום לא קרה, הפעם ישנה תחושה כי המצב שונה. הפעם ישנה תחושה כי עברנו ממצב שיגרה למצב חירום בשנייה אחת אבל ברגע שניסינו להעביר את הידית ולחזור שוב למצב הקודם (כמו שעשינו פעמים אין ספור בעבר), מצאנו את עצמנו עם הידית שבורה ביד וכל זאת בזמן שהרכבת הארץ ישראלית דוהרת לה במורד ההר ללא שליטה ותחת סכנת התרסקות ממשית.
המציאות החדשה שנפלה על כולנו כרעם ביום בהיר אינה מגלה נכונות לעזוב ואינה מקפחת אף סקטור במדינה (בעולם אני לא נוגע בשלב זה...) לראשונה הגיע כוח שמראה לכולנו מהיכן משתין הדג ובעיקר מראה לכולנו עד כמה אנחנו אנושיים, פגיעים ועד כמה החיים שלנו שבריריים.
הקורונה הוכיחה לכולנו כי היא יודעת להדביק ולפגוע בכל אדם, עסק או מוסד שלטוני ולראשונה ישנה אחידות במונחים המקצועיים בהם משתמשים גם גורמי רפואה וגם גורמים כלכליים ורואי חשבון.
לראשונה כאשר גורם מקצועי, כזה או אחר, מדבר על מישהו שנדבק וכרגע הוא חולה קשה ומונשם יתכן והוא מדבר על אדם, על עסק או במקרים חמורים ולאומיים יותר על משרד ממשלתי.
אכן אנו ניצבים בפני תקופה לא פשוטה שללא ספק תשנה אותנו ואת הדרך בה אנו תופסים את העולם ואת החיים בכלל.
אחד הדברים המאפיינים תקופות חירום לאומיות הוא הפגיעה בחברה בכלל ובאוכלוסיות מוחלשות בפרט ואחד הדברים המאפיינים את החברה הישראלית בתקופות חירום לאומיות, הוא העובדה שלא משנה כמה קשה התקופה וכמה המציאות מאתגרת, בתקופות אלה אנו מוציאים מהימ"חים את כל כישורי הערבות ההדדית שלנו ואת כל תחושת האחריות החברתית וממש כפטריות לאחר הגשם ניתן לראות פה התארגנויות של אנשים טובים וערכיים שלמרות העובדה שהם בעצמם נלחמים בחזית קיומית, הם עדיין מוצאים את הכוחות והזמן לסייע ולעזור גם לאחרים.
היום אני מרגיש צורך לשתף כי לאחרונה נחשפתי, ובגדול, לישראלי היפה והערכי (כן..כן... אותו אחד שכבר חשבתי שאיבדנו ...) זאת בשני פרויקטים חברתיים של גרוסלנד.
פרויקט אחד נקרא "נייד לכל אחד" - במהלכו נאספו ותוקנו מחשבים ישנים שאנשים ביקשו למסור. לאחר מכן חולקו מחשבים אלה למשפחות אשר היו זקוקות למחשב על מנת שיכולו לאפשר לילדיהם להשתלב בתהליך הלמידה מרחוק.
הפרויקט השני נקרא "חיוך מתוק של ילדים" - במהלכו אנשים רכשו ספלים מעוצבים לילדים הנושאים משפטי חיזוק והמלאים בשוקולדים. ספלים אלה חולקו לילדים חולים אונקולוגיים ולילדים ונוער בסיכון.
יתכן ואני משוחד ואולי אפילו לא אובייקטיבי כאשר אני מדבר על נושא זה כי הרי כל תפיסת העולם של מיזם גרוסלנד מושתת על הרעיון של ערבות הדדית וסיוע לאחר וכל פעולה של המיזם מטרתה מחד גיסא חיזוק העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ומאידך גיסא שילובם של העסקים החברים במיזם, בפרויקטים חברתיים שמטרתם חיזוק אוכלוסיות חלשות בחברה הישראלית וסיוע לכל מי שזקוק לעזרה.
בין אם אני משוחד ובין אם אני אובייקטיבי לחלוטין, התחושה שליוותה אותי בשני הפרויקטים הללו אינה ניתנת לתיאור במילים ומרגע שהפרויקטים יצאו לדרך, קיבלנו אין ספור פניות מאנשים מכל רחבי הארץ שהדבר היחידי שעניין אותם היה כיצד אפשר לעזור ומה ניתן עוד לעשות מעבר למה שכבר עשינו.
פתאום בתוך כל אותה מציאות פסיכית ולא שפויה אשר עטפה אותנו בחודשים האחרונים מכל עבר, צץ לו אי של שפיות, מוסריות וערכיות. ממש כמו נווה מדבר ירוק ורענן באמצע השממה המאיימת גילינו לפתע את ארץ ישראל היפה. בעלי עסקים שעסקיהם נקלעו לקשיים קשים כתוצאה ממשבר הקורנה שמו לרגע בצד את כל דאגותיהם והפנו את כל המשאבים שאין להם על מנת לסייע ולקדם. אנשים שכירים שהוצאו לחל"ת כפוי או אפילו איבדו את מקום עבודתם, התעקשו לרכוש ספלים על מנת להעלות חיוך על פניהם של ילדים חולים ונוער בסיכון וזאת בכדי אולי להצליח ולהשכיח לרגע קט מאותם ילדים את המציאות המורכבת בה הם חיים.
בפרויקט נייד לכל אחד התקבלו הצעות למסירה ואיסוף מחשבים מכל רחבי הארץ , הצעות לתיקון והשמשת מחשבים ללא תמורה וכן הצעות נוספות ורק שלא תישאר משפחה אחת ללא מחשב נגיש.
בפרויקט חיוך מתוק של ילדים בפחות משבועיים נרכשו למעלה מ - 150 ספלים אשר חולקו הן בכפר הילדים נווה אלישע בגבעת עדה והן במחלקה האונקולוגית ילדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. זאת בשיתוף פעולה מרגש וחם הן עם הנהלת וצוות כפר הילדים נווה אלישע והן עם עמותת ידידי סורוקה, הנהלת העמותה והמתנדבים המדהימים שלה.
אני חייב לציין כי בעיני גולת הכותרת של שני הפרויקטים הללו והתגשמות חזונה של גרוסלנד, כהווייתה, לערבות הדדית. הייתה העובדה שלאחר כשבועיים מהיום בו חולקו הספלים בכפר הילדים נווה אלישע, התקבלה שיחת טלפון מהכפר שמטרתה הייתה לבשר לגרוסלנד כי בשל תרומת מחשבים שניתנה לילדי הכפר ע"י גורם חיצוני. כעת הכפר מעוניין למסור את כל המחשבים הישנים שלו לטובת פרויקט נייד לכל אחד וכך בתוך שני הפרויקטים, צץ לו לפתע פרויקט נוסף של "ילדים למען ילדים אחרים" ומעגל שלם של נתינה טהורה, נקייה ואמיתית נסגר כאשר אלה שקיבלו הפכו למספיק חזקים על מנת לתת לאחרים ובעיני זה כל הקסם.
אם לצטט את שירה של נעמי שמר :
"וממש כמו צמחי הבר הבודדים
הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים
הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות
אנשים על אם הדרך מחכים לאות...
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד..."
ואכן בתוך מציאות הקורנה , הסגרים ורכבות ההרים המטלטלות בהן אנחנו יושבים בדרכנו אל הלא נודע ניתן לעיתים גם לראות רגעים שהינם טיפות קטנות של אושר צרוף ואלו הן אותן נקודות האור שנותנות לנו תקווה וכוח להמשיך...
אנו בגרוסלנד מאחלים לכם חג שמח ובריאות אבל בעיקר אנו אומרים לכם תודה על שאתם לוקחים חלק בפרויקטים החשובים הללו...
מזמינים אתכם לעקוב אחרינו בפייסבוק, באינסטגרם ובטלגרם. מיד לאחר החג, נמשיך בפעילות העסקית עם ארגז הכלים שלנו לעסקים.
STAY TUNED.
Comments