יום השואה בימי קורונה – מעגל של בדידות ועצב !!! ואיך כל זה קשור למיזם גרוסלנד ?
טור מיוחד מאת אופיר שלו.
כל מי שמכיר אותי באופן אישי יודע באופן ברור כי על לוח החגים השנתי שלי קיימות שתי סיכות בלבד המייצגות שני מועדים : יום השואה ויום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ופעולות האיבה.
לא מתוך כוונת מכוון אבל בתהליך אבולוציוני רגשי ואישי שלי, לאורך השנים הפכתי אדיש לכל חג ומועד, למעט שני התאריכים הקדושים הללו.
כנכד לניצולי שואה ואולי בגלל זיכרונות ילדות פרטיים שלי, יום השואה הינו מועד שבכל שנה מצליח להוציא אותי משיווי משקל בו כאב עמוק מתערבב בעצב רב שמתערבבים ביחד עם כעס גדול. כעס זה הוא לא רק על פשעיה של אומה שלמה שמחקה כמעט לחלוטין תרבות שלמה והיסטוריה מפוארת וארוכת שנים של עם שלם. כעס זה הוא בעיקר עלינו כחברה אשר מזניחה באופן שוטף ונפשע את כל אותם נשים וגברים אשר שרדו את השואה והם למעשה הסיבה העיקרית לעובדה שכולנו יכולים לחיות פה חיים נוחים ובטוחים, לפחות מהסכנה שאיימה על אותם גברים ונשים כאשר הם היו ילדים באותה המלחמה הארורה.
לאורך כל השנה שורדי השואה שעוד נותרו בחיים (ביחד עם אוכלוסיות קשישות וחלשות אחרות), נאלצים להתמודד עם בדידות קשה, מצוקה כלכלית קיומית וזיכרונות איומים מהעבר שלא נותנים להם מנוחה, ואילו אנו כחברה לא ממש עושים משהו בנדון. יחד עם זאת פעם אחת בשנה אנו מוציאים מהארון את כל הטקסיות וגינוני הכבוד ועורכים למענם יום זיכרון מלא בתוכן ובסיפורים. ביום זה אנו מחבקים את אלה שעוד איתנו ונותנים להם את מלא תשומת הלב. אך למעשה יום השואה כמו ימי השבעה, המוכרים לכל אדם שאיבד מישהו קרוב, הוא למעשה היום הקל ביותר עבור אותם השורדים. בניגוד לתפיסה הרווחת זה אינו היום היחידי בו שורדים אלה נזכרים בזוועות שעברו ובאהובים שאיבדו. אלא זה היום היחידי בו אנחנו הם אלה המנסים להיזכר או לומר להם שאנו זוכרים. עבור שורדי השואה כל יום בשנה הוא יום זיכרון מלא בעצב ובבדידות וכמו אדם אבל שאיבד קרוב, ימי השבעה אינם הימים הקשים באבל, אלא הבדידות והזיכרונות שמתחילים יום לאחר שמסתיימת השבעה, אחרי של עשרות המבקרים והמנחמים כבר עזבו וחזרו לענייניהם היומיומיים וזוהי ההתמודדות האמיתית !
השנה מגפת הקורונה הצליחה לקחת משורדי השואה גם את היום הבודד אותו אנו כחברה בחרנו לייחד למענם. השנה שורדי השואה לא יזכו להיות מחובקים (פיזית) ולקבל את תשומת הלב לה הם ראויים, לא רק יום אחד, אלא לאורך כל השנה. השנה יום השואה יהיה פשוט עוד יום של עצב ובדידות הדומה לקודמו ולא משנה כמה אירועי טלוויזיה או ZOOM יבוצעו, הם לא יצליחו להחליף את השיחה בסלון, את הביקור של המתנדבים וקרובי המשפחה. השנה הבדידות תהיה אף רבה וגדולה.
זיכרון ילדות פרטי... ומקור השם גרוסלנד.....
בשנת 1948, עם קום המדינה, עלו לארץ רוח'לה (רחל) ובומי (אברהם) גרוס לאחר ששוחררו ממחנה ההשמדה אושוויץ ע"י כוחות הצבא האדום.
על אף זוועות השואה, הזיכרונות הנוראים ברקע של החיים באותו מחנה השמדה ולמרות העובדה ששני האנשים היקרים האלה איבדו את כל בני משפחתם בתאי הגזים של הצורר הנאצי, הצליחו הם להקים בית בישראל, להוליד שתי בנות ולגדל משפחה ערכית וטובת לב.
רוח'לה ובומי גרוס היו זוג נשמות טהורות, יפים מבפנים ומבחוץ, אשר עזרו לכל אדם שנזקק לעזרה, בין אם מדובר היה בבן משפחה, שכן, חבר או מכר של מכר. עד היום, כ - 70 שנה לאחר מכן ולמעלה מיותר משני עשורים מאז נפטרו בני הזוג, כל מי שהכיר אותם יעיד בחייו כי אם יוכח אי פעם שמלאכים הילכו על פני כדור הארץ הרי מדובר ברחל ואברהם גרוס.
מיזם גרוסלנד - GrossLand עסקים, אנשים, קהילה - הוקם ע"י נכדם של בני הזוג גרוס על מנת להנציח את זכרם ומורשתם וכן על מנת לשמר את פועלם בעשייה למען אחרים לא מתוך רצון לקבל תמורה אלא רק למען עזרה טהורה לכל מי שזקוק לה. וכל אדם, באשר הוא, מוזמן להצטרף לקהילה.
בימים קשים אלה עת אנחנו מתייחדים, בזיכרון כואב, עם 6,000,000 קורבנות השואה ובת בבת אנחנו ניצבים מול מציאות כואבת בה אוכלוסיות חלשות כגון : ניצולי שואה, קשישים, משפחות קשות יום, משפחות חד הוריות ועוד רבים אחרים, מתמודדות הן עם חברה צינית וקרה, המגלה חוסר אכפתיות למצבם, והן עם ממסד שלא עושה מספיק. אנו מבינים יותר ויותר כמה חשובה עבודתנו בגרוסלנד בעשייה למען אותם אנשים שאינם יכולים להילחם לבד !!!!!
אז לזכרם של אלה שכבר לא אתנו ולמען אלה שלא יכולים להילחם בעצמם... נתאגד כולנו לעשיה משותפת וליצירת שינוי משמעותי בר קיימא...
מיזם גרוסלנד:
אצלנו תוכל להקים חנות וירטואלית אונליין רק ב 1 ש"ח ליום (לפני מע"מ) בקלות ובפשטות