קורונה: על הקשר בין החזרה לשגרה, תרחישים אפוקליפטיים ושלום חנוך

בחודשים האחרונים אני מסתובב עם תחושה לא נעימה בבטן הנעה בין חרדה קיומית לבין "איכסה" לאומית.

מאז נכנסה הקורונה לחיינו בסערה ולאורך כל התקופה מאז, אני מבין יותר ויותר שהתקופה הנוכחית מוגדרת לא על פי אמות מידה אובייקטיביות רפואיות, אלא על פי אג'נדות אישיות ו/או קבוצתיות של סקטורים וגורמים בעלי עניין בחברה הישראלית ובמיוחד של מי שמנהל אותנו כחברה, הלא הם נבחרי הציבור והעובדים תחתם.

עד לרגע זה, כבר למעלה מחודשיים, אני מנסה להבין האם הקורונה היא מגיפה או האם היא בכלל רק משבר זמני. בכלל אני חושב שההגדרה משתנה ותלויה הן בגורם אותו שואלים והן מתי שואלים וכי למעשה מדובר בסוג של הגדרה גמישה.

אחרי הכל, אם מדובר במגיפה, אז היכן כל עשרות אלפי הנדבקים, אלפי החולים וקריסת מערכת הבריאות שהבטיחו לנו מביני עניין, כאשר שמענו על הקורונה לראשונה ?

ואם הקורונה הינה למעשה רק משבר זמני, אז מדוע כל המשק הישראלי נכס לסגר (ברמה כזו או אחרת) במשך חודשיים ? סגר במהלכו גם נשללה חירותנו לעשייה ולתנועה, הן באמצעות אמצעי הפחדה וטרור פסיכולוגיים והן באמצעות הוראות שעה ואכיפה של גורמי האכיפה והביטחון, וגם רובנו ספגנו מכה כלכלית קשה ביותר, שאת תוצאותיה עוד נגלה כנראה בעתיד הלא כל כך רחוק.

למעשה אם נבחן את שתי נקודות הזמן הבאות : הראשונה - היום בו הכול עצר ברגע והשנייה היא היום בו הכול חזר לשגרה בין רגע. נבין כי מבחינת התנאים הקיימים והעובדות הקיימות בין שתי נקודות זמן אלה, אין באמת שוני.

עדיין לא יודעים מספיק על הנגיף ועל התנהגותו.

עדיין אין תרופה אפקטיבית וודאית, המוכחת לטיפול יעיל בנדבקים.

עדיין לא יודעים מתי ואם בכלל הנגיף יעלם.

עדיין לא יודעים אם ומתי עלולה להיות הידבקות חוזרת.

ובעיקר לא יודעים !!!

אפילו אם נחליט ללכת על דרך החיוב אז נגלה כי :

עדיין יודעים שכנראה רוב החולים יתמודדו עם ההידבקות בצורה סבירה וללא סיבוכים.

עדיין יודעים שההידבקות היא מהירה וקלה יחסית.

עדיין יודעים שהנגיף יפגע בעיקר באוכלוסיות בסיכון כגון : מבוגרים ובעלי מחלות רקע.

ובעיקר יודעים את מה שידעו תמיד !!!


אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ?

איך יתכן שהאצנו מ - 0 ל - 100 ב - 3 שניות ? כיצד מתרחישים אפוקליפטיים בנוגע להכחדת האנושות, כאלה המצריכים לנקוט באמצעים קיצוניים כדוגמת : סגר, "משטר צבאי" (משק בשעת חירום ותפיסת פיקוד ע"י משרד הביטחון), שימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים כלפי אזרחי המדינה (אמצעים שבשגרה מופעלים רק על גורמי טרור ואויב), סגירת עסקים באופן טוטלי ופגיעה בכלכלה ובמשק, סגירת כל מוסדות החינוך והשארת הילדים בבית וכו', עברנו ישירות ובמהירות הבזק, לתרחישים אופטימיים בנוגע לכמות נדבקים נמוכה, כמות חולים במצב קשה נמוכה, כמות מונשמים נמוכה וכמות נפטרים נמוכה (באופן כללי נעלם החשש לקריסת מערכות) ?

עברנו לתרחישים כל כך אופטימיים עד כדי כך שביום אחד חזרנו לשגרה כמעט מלאה במהלכה חנויות נפתחות, קניונים נפתחים, מותר לבקר את סבא וסבתא (אבל כמובן לא לחבק ולא לנשק), בתי הארחה וצימרים נפתחים וכמובן כל מערכת החינוך חוזרת לשגרה, לכל השכבות ללא קפסולות וכמעט ללא הגבלות כלל. שוב, למעט יישובים בהם ישנה רמת תחלואה גבוהה יחסית (ובינינו רוב הישובים הללו לא באמת השביתו משהו בתקופה האחרונה).

יכול להיות שזה רק אני (כמו בהרבה מקרים אחרים) שלא מבין מה נשתנה פה, בכל הנוגע לווירוס הקורונה, בין אותן שתי נקודות זמן מדוברות. או, שיכול להיות שהתרחשו כאן כל כך הרבה שינויים דרמטיים, שהיו כל כך מהירים ועברו כל כך בקלות עד כדי כך שאני באופן אישי חש כי אולי החרדה הקיומית והגועל הלאומי, אותן הזכרתי בתחילת דברי, אינם נובעים מאיומי הקורונה כלל, אלא ממשהו אחר לגמרי.


מספר עובדות לגבי דברים שהתרחשו במהלך החודשיים האחרונים :

בעלי עסקים ושכירים נפגעו קשה מאוד מבחינה כלכלית (חלקם אולי אפילו קרסו או יקרסו בעתיד הקרוב).

מיליוני אנשים, מבוגרים וילדים, שהו בהסגר (בדרגות שונות) ובריחוק מחברים ומבני משפחה. דבר אשר גרם ללחצים נפשיים קשים ואף לתחושות של חוסר אונים וייאוש (ועדיין לא ברור כיצד הדבר ישפיע עליהם בעתיד אם בכלל).

מפלגת השלטון, בחסות ממשלת חירום, הצליחה להבטיח את קיומה ולהישאר שולטת לתקופה נוספת של שנה וחצי לפחות. זאת באמצעות פירוק הגוש שעמד מנגד והיווה לרגע קל אלטרנטיבה שלטונית אשר יצרה בקרב בוחריה זיק של אופטימיות לשינוי שצפוי. אך בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכול מותר והכל לגיטימי וערכים כמו שוויון, צדק חברתי, חיזוק אוכלוסיות חלשות ומוסר, הם לא יותר מאשר סיסמאות שיווקיות בקמפיינים של פוליטיקאים חלקלקים, בעלי גמישות מוסרית שתשאיר אבק אפילו לזוכה האולימפית האלמותית נדיה קומנץ'.

חברי כנסת מהימין שחוברים למפלגות מהשמאל ומתפקדים כגייס חמישי בשירות הימין, תוך פגיעה באמון בוחריהם, רק על מנת לפרק לגורמים את השותפים אליהם הם חוברים מלכתחילה וזאת בכדי לקבל תיק בממשלה שתקום.

חברי כנסת מהשמאל שמצהירים בפני בוחריהם "כי לא ישבו ביחד עם מנהגים שנגדם מתנהלים תהליכים משפטיים פליליים" ורק שוכחים לציין כי יש המשך להצהרה שמציין שהדבר היה תקף רק לתקופת הבחירות ולא לתקופה שלאחר הבחירות, שבמהלכה כמובן שהם ישבו בממשלה אחת ביחד עם אותם המנהיגים....כי הרי מישהו צריך "להישכב על הגדר" ולעשות את השינוי מבפנים (משפט שאפילו הם לא מאמינים בו).

ואם עד כה עדיין לא הסברתי טוב מספיק את המונח "גמישות מוסרית" אז תוכלו לקחת כדוגמה טובה לכך את המקרה בו שרה בממשלה מפטרת את מנכל"ית משרדה, הנמצאת בחופשת לידה בבית, וזאת עוד בטרם נכנסה השרה הנכבדה לתפקיד.

כמובן שלא נגלה לכם ואף נשאיר בסוד כמוס את שמו של המשרד הממשלתי ממנו פוטרה מנכל"ית משרד התחבורה.

אחרון חביב, אותו אסור לנו לשכוח כמובן, הינו רמטכ"ל אחד לשעבר שבטוח שיעשה שינוי כאשר יהיה ראש הממשלה בעוד שנה וחצי מעכשיו. אמונתו כה חזקה עד אשר נפרד ללא היסוס משותפיו המקוריים למפלגה, שלא לומר מאחיו לנשק.

אני שואל את כל אותם חברי הכנסת, שרים ונבחרי ציבור המשחקים "במשחק הכיסאות", האם לא למדתם כלום משירו המדויק להפליא של ארכדי דוכין "טמבל" ? לא למדתם שגם במשחק הכיסאות הידוע, כאשר המוסיקה פוסקת, מישהו נופל על הישבן ישר לרצפה ?

אני חייב לציין כי אינני חסיד גדול של תיאוריות קונספירציה וזאת למרות העובדה שמבחינה ספרותית וקולנועית אני חובב של הז'אנר. אבל אפילו לי נראה "שמשהו מסריח בממלכת דנמרק.." רק שהפעם לא מדובר במחזה טראגי מאת שייקספיר אלא במציאות הטראגית בה אנו חיים (ואולי אני דרמטי מידי).

אני מאמין שרוב האנשים מונעים, כמעט בכל דבר בחיים, על ידי אחד משני כוחות :"פחד" או "ערך". אנשים נוהגים לקבל החלטות בתחומים שונים ומגוונים בחיים וכמעט כל החלטה מתקבלת או מפני שהם פוחדים ממישהו, ממשהו, מדבר שקרה, מדבר שיקרה (ההשלכות של החלטתם) וכו', או מפני שהם מעריכים (מאמינים בערך) מישהו, משהו, דבר שקרה, דבר שיקרה וכן הלאה.

עובדה נוספת ידועה, אשר הוכיחה את עצמה לאורך כל ההיסטוריה האנושית, הינה : כאשר בני אדם פוחדים, שבורים ומיואשים קל יותר לשלוט בהם ולגרום להם לעשות מעשים שבימים טובים יותר, אם היו נשאלים, אין סיכוי שהיו מוכנים לעשות. אפילו אנשים מוסריים שנמצאים במצב של משבר אישי וייאוש (או בשל בעיות כלכליות, או בשל דאגה לאדם קרוב, או בכלל), עלולים לגנוב, לפגוע באחרים וכד'. במקרים אחרים אנשים מיואשים ושבורים אשר עברו "שטיפת מוח" עלולים לבצע מעשים קיצוניים שנתפסים "כלא שפויים" ואכזריים ואפילו בטבע זה כלל ידוע : "חיה פצועה ומיואשת, מסוכנת מאוד הן לעצמה והן לאחרים".

אם נחזור אלינו ולמשבר הקורונה, נגלה כי ביום בהיר אחד, גורמים מקצועיים הקובעים את עתידנו, השמיעו באוזנינו חזיונות אפוקליפטיים בנוגע למיליוני מתים בעולם והכחדת האנושות. חזיונות אשר פילסו את הדרך לנקיטת אמצעים קיצוניים שהכניסו עם שלם לבידוד חברתי ומשפחתי ושגרמו לפגיעה כלכלית אנושה בחברה שלמה. אמצעים אלה ביחד עם חוסר האונים ואי הוודאות האיומה הנלוות, גורמים לכך שאנשים פשוט נשברים, מאבדים תקווה ושוקעים בייאוש. דבר המביא אותם למצב של אדישות וחוסר אכפתיות מכל מה שקורה סביבם, כאשר בליבם כמיהה אחת בלבד והיא לנקודת אור קטנה של אופטימיות ושינוי. מצב נפשי זה למעשה הופך את אותם אנשים לרגישים ופגיעים יותר למניפולציות של בעלי עניין, ומי יכול להיתפס טוב יותר כמושיע וגיבור על במצב זה? אם לא מנהיג כריזמטי שמביא את הישועה ומחזיר את התקווה ובנקישת שתי אצבעות של מעשה של קסמים (ממש כמו תאנוס הטיטן בסדרת סרטי הקולנוע ההוליוודיים "הנוקמים"), מחזיר את המצב לקדמותו ומחזיר את המשק לפעילות שיא ביום אחד.

ואילו אנחנו אזרחי המדינה, ספק בעלי זיכרון קצר, ספק כפיצוי רגשי על תקופה לא פשוטה, מאיצים מ - 0 ל - 100 ב - 3 שניות וחוזרים לשגרת יום בלתי ממוגנת : חוזרים לשווקים, לקניונים ולרחובות מבלי לעטות מסיכות, מבלי לשמור מרחק בטוח ובעיקר מבלי לחשוב לרגע. אנחנו פורצים בריצה קדימה ומשולים לאנשים טובעים אשר גילו לפתע כיס אוויר, מתחת למים, המאפשר לשאוף חמצן מלוא הריאות.

ואם לצטט משירו של שלום חנוך המדבר על תקופת משבר אחרת : " הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם... מה שבא בקלות, באותה הקלות יעלם..."

מחיר כבד ישולם פה ללא צל של ספק !!!


מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם

אם הקורונה היא מגיפה אמיתית אז יהיה פה גל נוסף של תחלואה. רק שהפעם נהיה אדישים כלפיו (מטבעו של האדם ללמוד לחיות עם הסכנה), דבר שאולי יגרום למספרים גדולים יותר של חולים קשים ואף נפטרים.

אם הקורונה היא רק משבר זמני, אז היא תעבור לה ואנו נשאר פה עם מציאות כלכלית וחברתית לא פשוטה המנוהלת, או יותר נכון לומר לא מנוהלת, על ידי ממשלה "שמנה", בזבזנית ולא ראויה. ממשלה אשר תהיה עסוקה, מרבית זמנה, במאבקי אגו פנימיים אשר ככול הנראה יובילו אותנו למערכת בחירות נוספת ויקרה בעוד שנה וחצי.

כל זאת בשל העובדה שהצליחו לשבור את רוחנו, להפחיד אותנו ולהביא אותנו למצב של ייאוש וקהות חושים עד שכבר לא אכפת לנו מכלום...



הכותב הוא רו"ח וכלכלן אופיר שלו, גרוסלנד.

מצאנו שתוכלו להתעניין גם ב:






222 צפיות0 תגובות

(c) גרוסלנד ניוז | Grossland news 2019